עיריית אופקים נ' מרכז אירועים- אולמי מיטל בע"מ

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת כי אתיר לה להתנגד לבקשה לביצוע שטר אשר הגישה כנגדה המשיבה, בלשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע, בתיק שמספרו 1401916073.

לאחר שעיינתי בבקשה לביצוע על נספחיה, בתצהיר מנהל המבקשת על נספחיו, בחקירתו בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

טענתו המרכזית של מנהל המבקשת היא כי המשיבה גרמה לו לנזק העולה כדי סכום התביעה, וזאת כאשר התרשלה וחדלה מהודיע לו כי השוכר מטעמו, אשר התחייב לשלם את החלק הארי של החוב נשוא התביעה, לא עשה כן.

טענה זו היא טענת קיזוז בשל מעשה רשלנות. טענה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית של המבקש בפני ולא התבררה כהגנת בדים.

ההלכה בעניין זה, כפי שסוכמה ע"י כב' הנשיא א' ברק היא כי:

"דיני הקיזוז שבדין הכללי חלים גם בקיזוז חיוב שטרי בין צדדים קרובים. אם החיוב השטרי והחוב הכספי הם מתוך "עיסקה אחת", ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב. על-כן רשאי מושך או עושה לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עיסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השטרי ועיסקת היסוד הם "עיסקה אחת". אם החיוב השטרי והחוב הכספי אינם מתוך "עיסקה אחת" הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב. מסקנה זו מתבקשת מתחולת הדין הכללי בענייני קיזוז על חיוב שטרי. היא עולה בקנה אחד עם הטעמים המונחים ביסוד הקיזוז בין צדדים קרובים. טעמים אלה הם, כלשונו של השופט גולדברג, שלושה: "...מניעת העוול הנובע מאכיפת התחייבויותיו של צד לחוזה בשעה שהתחייבות כלפיו הופרה; הצגה מהימנה של מכלול היחסים שבין הצדדים; וחיסכון בהליכים משפטיים מיותרים..." (פרשת בנק לאומי [15], בעמ' 199).

שלושת השיקולים הללו תופסים גם בדיני השטרות.".

(רעא 98 / 6250 NORDLAND PPAIER AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג (2) 274, עמוד 285-286 – ההדגשה שלי – י.ב.).

לעניין טיבם של החיובים הניתנים לקיזוז כבר נפסק כי:

"סעיף 53(א) לחוק החוזים מאפשר קיזוז של חיובים כספיים. "חיוב כספי" הוא חוב גברא (IN PERSONAM) הקיים במסגרת קשר שבין נושה לחייב, שעל-פיו על החייב לשלם לנושה סכום כסף. חיוב כספי יכול שינבע מחוזה, ממעשה נזיקין, מעשיית עושר ולא במשפט, מהוראת דין או מכל מקור אחר ליצירת חיוב ".(הנשיא א' ברק ברע"א 98 / 6250 NORDLAND PPAIER AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג (2) 274, עמוד 281 – ההדגשה שלי – י.ב.).

עוד יש לציין בעניין זה כי "... אין כל קדושה מיוחדת באותה הודעת קיזוז , וכי לא נקבעו בשום מקום הנחיות, כיצד יש לתתה. סימוכין לכך מצא בדברי ד"ר ז' צלטנר בספרו על דיני חוזים של מדינת ישראל (אבוקה, תשל"ד) 170, לפיהם אין צורך בהצהרה מפורשת של קיזוז, ודי בהבעת רצון המשתמעת מכללא, כגון האמירה, שהמצהיר אינו חייב עוד דבר לצד שכנגד, או שהוא דורש ממנו את תשלום ההפרש בלבד. דעה דומה הובעה על-ידי כבוד השופט י' כהן (כתוארו אז) בע"א 664/76 [1], בעמ' 196 מול אות השוליים ה.... מסקנתו זו של השופט המלומד מעוגנת היטב בחומר הראיות ובהגיונה הפנימי של העיסקה הנדונה כאן, ואין כל סיבה להתערב במסקנה זאת. אינני מוצא גם בע"א 544/81, 604 [2] כל דבר, שיש בו כדי לשנות תוצאה זאת בכל הנוגע לסוגיית הקיזוז".

(עא 82 / 476 תדהר נגריה קואופרטיבית בעמ (בפירוק) נ' צבי מרקוביץ, פ"ד לט (2) 813, עמוד 820 – ההדגשות שלי – י.ב.)

ב"כ המשיבה טענה בסיכומיה, כנגד טענה זו של מנהל המבקשת, כי היא "תמוהה" וזאת לאור קשריו עם השוכר.

ברם, טענה זו היא למעשה בקשה לקביעת ממצאי מהימנות אודות עדותו של מנהל המבקשת בפני, וכידוע, אינני מוסמך לקבוע ממצאים שכאלה בשלב דיוני זה.

כזכור, "בהליך שבו נדונה בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה לכאורה; אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. כך, למשל, אין בודקים אם בידי הנתבע מצויה ראיה בכתב להגנתו כנגד הראיה בכתב של התובע. כשנתבע טוען טענה בעל פה כנגד מסמך יש ליתן לו רשות להתגונן (בהנחה שמראה הגנה לכאורה), שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד" (עמ' 310).

(כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית תשס"ג – 2003).

לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה.

התביעה תידון בסדר דין רגיל ותצהירו של מנהל המבקשת ישמש ככתב הגנה.

הוצאות הדיון בבקשה ייקבעו על ידי בית המשפט בתום הדיון בתיק העיקרי.